<h1>ספר התרומות שער נ"ב חלק א'</h1>
<h2>דף מט.</h2>
ויש לברר שטר הנמצא בשוק שפסקנו בו לא יחזיר ואם עבר המוצא והחזירו למלוה ונודע בעדים שנמצא היה, מהו לגבות בו המלוה. ובזה מצאנו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר נזיקין [אבדה פי"ח הי"ד] שכל שטרות שדינן בלא יחזיר אם החזירן הרי אלו כשרין וגובין בהן ואין מוציאין אותם מתחת ידי בעליהם והרי הן בחזקתן ואין חוששין להן, ע"כ. וכתוב בספר ההגהות אומר אני אין זה מחוור כי השטר אחר שנודע בפסול והוחזק בכך לב"ד או נודע בעדים איך נעשה בו מעשה השטר, ע"כ. ונראין דבריו כדאמרינן בפ"ק דב"מ [י"ט ע"א] שאם מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה, ואקשינן וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומפקא לגיטא דכתיב בניסן וטרפה פירי מלקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין, ומשנינן דאמרי ליה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך. אלמא כיון דנמצא ואיתרע ליה אע"פ שהוחזק בידיה מפני הודאת בעלה אין כחו של גט לגבי הזמן כבראשונה ומשום דאיתרע ליה בנפילתו אע"ג דהדר [בידה] לא מהניא לה עד דמייתי ראיה. אך נראה לי שיש לעיין אם פרעו הלוה מכח ב"ד מהו, מי מהניא ליה תפיסה או לא. ומסתברא שאחר שב"ד דנו כן מפני שלא נתבאר להם עדין שהשטר נפל נמצא שתפיסתו בטעות ולא שמה תפיסה, וכשנודע לב"ד בעדים הנפילה יש להם להחזיר את דינם כדין עובדא דאפדני וכיפי. ואם מדעת עצמו פרעו הלוה ואח"כ מצא עדיו לא מבעיא אם פרע למלוה עצמו דמהניא ליה תפיסה שהרי הוא בריא שעדיין חייב לו, דאפילו פרע ליתומיו מהניא להו תפיסה הואיל ומדעת בעליהן בא לידן, ואע"פ שאין תפיסתם ברורה להם שהוא כדין. וכן פסק בדומה לזה ה"ר נתן [בן] ה"ר מאיר ז"ל בשער התפיסות שאם בא לידו מדעת הבעלים אע"פ שאינו ברור בתפיסתו מהניא ליה. הראיה מת הבן ביום ל' אם לא נתן לא יתן ואם נתן לא יטול [בכורות מ"ט ע"א], כלומר אם נתן אבי הבן ה' סלעים לא יטול מן הכהן, ואם לא נתנם לו והכהן תופסם לא מהניא ליה תפיסתו, ואפילו ליכא עדים ולא ראה, שאין כאן מגו הואיל והטענה גרועה, ע"כ. וכן המוצא שטר מתנת בריא או מתנת שכיב מרע הרי דיניהם מפורשים בב"מ, ומפני שאין זה מקומו לא הארכתי בדיניהם.
